הנזקים שצפויה לגרום ה"רפורמה" המתוכננת בענף הביצים

ביוני 2007 אישרה ממשלת אולמרט תקציב של 300 מיליון ₪ לביצוע "רפורמה" מקיפה בענף הביצים. לכאורה מיועדת ה"רפורמה" לקדם מטרות סביבתיות ווטרינריות, אולם בפועל, תוצאותיה העיקריות הן: הוצאת הלולים מתחומי המושבים, בניית חוות-ענק על חשבון שטחי טבע, הפשרת קרקע חקלאית (שטחי הלולים הישנים) למטרות נדל"ניות, ומעבר ממשק מבוזר למשק ריכוזי (לולנים רבים צפויים למכור את מכסות הביצים שלהם לבעלי הון שישתלטו על הענף). במסגרת הרפורמה צפויים להיבנות מחדש 65% מלולי ההטלה לייצור ביצי מאכל בישראל. המדינה תשקיע סכומי עתק בסבסוד הקמת הלולים החדשים. ב"גלובס" נחשף כי שר החקלאות, שלום שמחון, ביקש בישיבת הממשלה 300 מיליון שקל מיידית, אולם "הוא מתגאה בכך שהרפורמה תושלם בסך כולל של כ-750 מיליון המתוכננים לחלוקה במסגרת הרפורמה בתעשיית הביצים."

אלה הם הנזקים העיקריים שצפויה לגרום ה"רפורמה" שמקדם השר שלום שמחון:

1. בזבוז כספי ציבור
2. פגיעה בכושר הייצוא הישראלי
3. מיסוד ההתעללות במיליוני תרנגולות תוך הפרת חוק צער בעלי-חיים
4. נזקים לחקלאים ולפיתוח האזור הכפרי בגליל
5. נזקים לסביבה ולנוף
6. נזק לשלטון החוק ולמנהל הציבורי התקין
7. נזקים לצרכנים ולבריאות הציבור

1. בזבוז כספי ציבור

במסגרת ה"רפורמה" מתכנן משרד החקלאות כי משלם המסים הישראלי יממן בעלות של כ-750 מיליון ₪ את תוכנית ההטבות המפליגות לתעשייני עופות, שיקימו על שטחי יער ציבוריים חוות ענק לרווחיהם הפרטיים. התשתיות שיוקמו במסגרת ה"רפורמה" אם תצא אל הפועל, וההרס שייגרם, ירדפו אותנו במשך עשרות שנים.

הכוונה הנוכחית היא להשקיע את הכספים במתקני ענק תעשייתיים, המבוססים על כלובים. בתוך שנים ספורות יהפכו מתקני הענק הללו לאנדרטאות לעיוורונם של קובעי מדיניות מול רוח התקופה ומגמותיה הצרכניות והתחיקתיות.

במקרה שבו תשדרג ישראל את יחסי המסחר בתוצרת חקלאית עם האיחוד האירופי, עשוי משרד החקלאות לפרק את המבנים החדשים. זאת לאחר שהושקעו בבנייתם מאות מיליוני שקלים, נכרתו מעל 1,200 דונם חורש טבעי בגליל, ו"שוטחו" גבעות והרים בשטחים פתוחים יקרים, רחוקים ממקומות יישוב.

מה יעשה משרד החקלאות כאשר יתברר שהביקוש לביצי כלוב הולך ופוחת, שהרווחיות שלהן צונחת, ושלמעשה אין שוק לתוצרת של מפעלים אדירי ממדים אלו? מה יעשה משרד החקלאות כשיתברר שמחוקקים ושופטים מורים לענף הביצים לעבור לשיטות שמצמצמות את הפגיעה בתרנגולות?

בניהול כספי הציבור מחויבת המדינה לסטנדרטים גבוהים, שונים מאלו של משקיע פרטי. השקעת כספים ממשלתית צריכה להתבצע אך ורק בהתאם לתכנון מסודר, על בסיס מחקר הולם, בראייה ארוכת טווח ובהתחשבות מאוזנת בכל האינטרסים הנוגעים בעניין.

לפי פסיקה נרחבת ורבת שנים של בית-המשפט העליון, כאשר מדיניות ממשלתית או החלטה שלטונית משפיעה על מצבם של בעלי-חיים, חייבים האינטרסים של בעלי-החיים להילקח בחשבון. בתי-המשפט קבעו עוד, שתבחינים להקצאת כספי ציבור המתעלמים מאינטרס ציבורי חשוב, או שאינם נותנים לו משקל ראוי – דינם להתבטל. בהכנת הרפורמה בתעשיית הלול לא נשקלו השיקולים הנוגעים לתרנגולות – אותם יצורים רגישים וחסרי ישע בלעדיהם לא היה לתעשייה זו קיום כלל. תנאי החיים של התרנגולות היו לכל אורך הדרך מחוץ לדיוני ועדת ההיגוי של ה"רפורמה". מצוקתה של התרנגולת זכתה להתעלמות רועמת, לצד הצהרות ריקות מתוכן כי עצם בניית הלולים מחדש תשפר במשהו את מצב התרנגולות. התוצאה: מדיניות שבטווח הקצר תיתן סיוע כלכלי ליזמים בעלי-הון, ושבטווח הארוך תוריד כספי ציבור לטמיון. הרפורמה בענף הביצים יכולה להתגלות כקטסטרופה, אם הכספים יושקעו בשיטות גידול אנכרוניסטיות ואכזריות. היא יכולה, לעומת זאת, להקפיץ את המשק לסטנדרטים של המאה העשרים ואחת.

2. פגיעה בכושר הייצוא הישראלי

הוצאת הרפורמה לדרך ללא התקנת תקנות לקביעת סטנדרט מחיה מינימלי והוגן לתרנגולות, עלולה אף לגרום לישראל נזק במישור הבינלאומי. לא רק נזק ערטילאי לתדמיתה של ישראל בעולם (בהיותה המדינה היחידה בעולם שמקימה לולי סוללה בהשקעה ממשלתית כיום – דווקא בעיתוי שבו השימוש בהם הולך ונאסר) אלא גם לנזקים מוחשיים בהרבה לאפשרויות ייצוא עתידיות לשוק האירופי המשותף ולקליפורניה. בקליפורניה, שרק לאחרונה החליטה ברוב סוחף במשאל עם לאסור את השימוש בכלובי סוללה (ושיטות חקלאיות דומות באכזריותן במשקי חזירים ועגלים) כבר מתנהלים הליכי חקיקה לאיסור ייבוא ביצים מכלובי סוללה – צעד מתבקש כדי למנוע פגיעה בחקלאים המקומיים והעברת ההתעללות למדינה סמוכה. חקיקה זו צפויה ומתבקשת בשנים הקרובות גם מצד האיחוד האירופי. ראיה לכך ניתן למצוא בדינמיקה של החקיקה האירופית לאיסור על ניסויים בבעלי-חיים לפיתוח תכשירים קוסמטיים: בתחילה נאסרו הניסויים עצמם, ולאחר מספר שנים, משנכנסו החוקים לתוקף, מיהר האיחוד האירופי להגן על היצרנים המקומיים ולמנוע העברת הניסויים לחו"ל כשחוקק חוק האוסר ייבוא מוצרי קוסמטיקה שבתהליך ייצורם נוסו על בעלי-חיים.

כבר כיום מחויבת כל ביצה באיחוד האירופי בסימון של אופן הייצור – "כלוב" "אסם" או "חופש". הוראה זו חלה גם על ביצים מיובאות, ובלבד שהנציבות האירופית השתכנעה באמינותה של שיטת הסימון במדינה המייצאת. אם לאו – מסומנות הביצים באופן שהצרכן יידע ששיטת הייצור אינה ידועה. לצד חובת הסימון עולות באיחוד האירופי שוב ושוב הצעות לקביעת מגבלות כאלו ואחרות על הייבוא, על-מנת להקשות על ייבוא ביצים שאינן עומדות בסטנדרטים דומים לאלו של האיחוד.

גם אם תיבלם מגמת ההחמרה בחקיקה האוסרת ייבוא ביצים מכלובי סוללה במדינות אירופה ואמריקה הצפונית, אך ישראל תקים לולי סוללה חדשים – ייפגע קשות כושר התחרות של חקלאים ישראלים בשוק הייצוא העולמי. הסימון הברור של הביצים, לצד ההעדפה הגוברת להפחתה בסבל התרנגולות מביאים למגמה עקבית של החרמת ביצי כלוב והעדפת ביצי חצר. במדינות מערב אירופיות, כגון בריטניה והולנד, הפכו בשנים האחרונות ביצי הכלוב למיעוט מבין הביצים הנמכרות במדינה.

יתרה מזאת: גם בשווקים שנתח הצרכנים המחרימים ביצים מכלובים אינו עולה בהם על 25% מכלל הצרכנים (כגון בריטניה בשנות ה-1990) מתחילים תהליכים של הטמעת המגמות החדשות ועיגונן. כך, בבריטניה בשנות ה-90 החלו רשתות מזון גדולות להבטיח ללקוחותיהם כי לא ימכרו ביצים מכלובי סוללה על מדפיהן החל מתאריך מסוים. גם מאפיות, רשתות בתי-קפה ויצרני מזון שואפים להציע מוצר שציבור הולך וגדל תופס כאיכותי ומוסרי יותר. חלק מרשתות המזון באירופה אף מסרבות למכור מוצרים המכילים ביצים מכלובי סוללה. הקמפיין שהחל לאחרונה בשבדיה נגד מוצרי טבעול, המכילים ביצים מכלובי סוללה, הוא רק הסנונית המבשרת על הקונפליקט הצפוי בין תעשיית הביצים הישראלית לבין השוק האירופי. מגמות אלה צפויות להצר את אפשרויות הייצוא העתידיות של ביצים מלולי סוללה בישראל, ושל כל מוצר המכיל אותן (כגון מוצרי "טבעול") גם מבלי שתתקבל חקיקה שתאסור ייבוא ביצים מכלובי סוללה.

כבר היום מדובר באיום ממשי: לפי הדו"ח השנתי של השירותים הווטרינריים לשנת 2007, ב-2007 ייצאה ישראל 152,710 ק"ג מוצרי ביצים; 4,575 ק"ג מיונז; 127,743 ק"ג סלטי מיונז; ו-94,506 ק"ג תחליפי בשר (טבעול).

3. מיסוד ההתעללות במיליוני תרנגולות תוך הפרת חוק צער בעלי-חיים

חוק צער בעלי-חיים נחקק לפני 15 שנים והסמיך את שר החקלאות להתקין תקנות לביצועו ולאכוף אותו. משרד החקלאות מתעלם מחובתו, חרף התחייבותו לבג"צ כבר לפני 10 שנים להתקין תקנות שמטרתן לקבוע סטנדרטים מינימליים להחזקת בעלי-חיים, המותאמים להתפתחויות תחיקתיות וצרכניות בעולם ובישראל. כתוצאה מכך, תנאי אחזקת בעלי-חיים נקבעים בפועל על-ידי התעשייה (אשר שואפת להפיק מבעלי-החיים מקסימום רווחים במינימום השקעה). הדבר חמור במיוחד בתעשיית הביצים, שבה סובלות 7 מיליון תרנגולות מתנאים אכזריים במיוחד ב"כלובי הסוללה".

"כלובי סוללה" הם כלובי מתכת צרים הערוכים בשורות ארוכות ובמספר קומות, שבהם מוקצה לכל תרנגולת שטח שלא עולה על דף נייר משרדי. התרנגולות אינן יכולות אפילו למתוח את כנפיהן וללכת צעדים ספורים. רצפת הכלוב היא רשת אלכסונית, הגורמת לתרנגולות לעיוותים ברגליים ולמצוקה קשה כל ימי חייהן. בתנאי כליאה קשים אלה מפתחות התרנגולות תוקפנות, וכדי למנוע ניקור הדדי חותכים הלולנים את מקוריהן. החיתוך נעשה באמצעות להב מתכת לוהט, והוא מכאיב וטראומטי, כי רקמת המקור מכילה תאי עצב.

אם תתבצע ה"רפורמה" כפי שמתכננים כיום במשרד החקלאות – יבוזבזו מאות מיליוני שקלים מכספי ציבור על הקמה מחדש של אותם "כלובי סוללה" מיושנים ואכזריים, שהשימוש בהם נאסר ב-29 מדינות. כלובים אלה צפויים ממילא לעבור מן העולם בשנים הקרובות – בעקבות חקיקה, פסיקה או חרם צרכנים. ה"רפורמה" מנסה לקבע באופן מלאכותי את ההתעללות לפרק זמן נוסף, כנגד רצונו של רוב הציבור (מסקר "מאגר מוחות" עולה כי 67% מהציבור מעוניינים שתרנגולות יוחזקו ללא כלובים אפילו אם הדבר יעלה את מחירן!).

אם תתממש ה"רפורמה" במתכונתה הנוכחית היא עלולה להאריך בשנים מיותרות את ייסוריהן של מיליוני תרנגולות, שפשען היחיד הוא שאנו גוזלים מהן את ביציהן.

4. נזקים לחקלאים ולפיתוח האזור הכפרי בגליל

"רפורמות" מהסוג שיוזם משרד החקלאות בענף הביצים הן חלק ממהלכי הפרטה רחבים, שנועדו להעביר את המשק משליטה ממשלתית ריכוזית (הכוללת מדיניות תכנונית, מכסות ופיקוח) אל השוק החופשי, הפתוח והמגוון יותר לכאורה. אולם, מאפיין בולט של "רפורמות" מסוג זה הוא שתהליכי ההפרטה המואצים מביאים לא פעם דווקא להגברת הריכוזיות. בעלי הון וקשרים מיטיבים לנצל את ההסתגלות האטית של רוב החקלאים למצב החדש, ולתרגם קשיים אלו להשתלטות מהירה. די להביט בהשלכות ההרסניות שהיו ל"רפורמה" הקודמת שיזם משרד החקלאות בענף הלול בשנות התשעים (בשלוחת העופות לבשר) על האבטלה הכפרית והשתלטות בעלי הון מעטים על החקלאות המקומית. תוך שנים ספורות גרמה ה"רפורמה" לשאיבת הענף כולו מידי למעלה מ-3,000 לולנים ברחבי הארץ – לידי פחות מ-300 תעשייני-עופות, שכל עניינם בהגדלת רווחים. כפי שלמדנו מדו"ח מבקר המדינה, הזנת עופות בתכשירי זירוז גדילה המכילים את הרעל המסרטן ארסן, היא רק אחת מההשלכות העקיפות של "רפורמה" זו.

אנשי משרד החקלאות מודעים לכך שהרפורמה מעודדת מכירת מכסות, מיזוגים והעברת הענף מידי חקלאים לאנשי עסקים. בהזמנה להשתתפות בכנס רוכשי-מכסות פוטנציאליים, מצוין כי הפנייה מיועדת אך ורק לגופים בעלי מחזור פעילות העולה על 100 מיליון ש"ח בשנה. משרד החקלאות מתכוון להקצות סיוע אך ורק להקמת לולים המאחדים לפחות שלוש מכסות ביצים (מיליון וחצי ביצים בשנה), כתמריץ נוסף לרכישת מכסות ולריכוזן בידיים מעטות. במסמך מדיניות תכנון לענף הביצים שפרסם משרד החקלאות לקראת הרפורמה, מוצע להקל במיסוי על מכירת מכסות דווקא למי שכבר יש בבעלותם מכסות רבות. הלולנים הישנים, מצדם, מסתפקים באתנן שמובטח להם על חשבון הציבור הרחב: הפשרת קרקעות לוליהם הישנים למטרות נדל"ניות. בין הבונוס שמוענק ללולנים הישנים לבין הבונוס שמוענק לתעשייני העופות החדשים, נראה כי איש כבר לא שואל עוד מה על האינטרס הציבורי בחקלאות (מבחינת תעסוקה, בריאות הציבור, התעללות ב"חיות המשק", איכות התוצרת, וכו').

הקצאת מכסות ביצים נתפשה בעבר כדרך להבטחת תעסוקה בפריפריה, עם תמיכה ממשלתית באמצעות הסובסידיות לפי חוק הגליל. כיום מכסת הביצים הפכה לנכס-הוני. ה"רפורמה" במתכונתה הקיימת צפויה להביא לריכוז נוסף של ההון, לצמצום התעסוקה בענף ולהקטנת חלקם של המושבניקים ברווחים.

לסיכום, בעקבות הרפורמה יקטן מספר תושבי המושבים שיש בבעלותם מכסת ביצים; רווחי התעשייה יעברו מידי תושבי הפריפריה לידי משקיעים מבחוץ; והלולים החדשים שיוקמו יהיו לולי ענק, המבוססים על פחות ידיים עובדות.

אנונימוס פנתה למשרד החקלאות בבקשה לנצל את הרפורמה למעבר ללולי חצר ("לולי חופש", נטולי כלובים) המתיישבים עם חוק צער בעלי-חיים ועם המגמות הצרכניות והתחיקתיות ב-29 מדינות בעולם. לולי חצר הוכיחו את עצמם באירופה כבעלי פוטנציאל יוצא-דופן לרסן את מגמות הריכוזיות המהירות, בהיותם קטנים יותר ומבוססים בהכרח על קשר קרוב ושקוף יותר בין הצרכנים, "חיות-המשק" והחקלאים. לולי חצר גם משתלבים יותר בנוף ואינם צפויים לפגוע בו ובתיירות. מטעים ושדות של ענפי חקלאות צמחית שונים יכולים לשמש כחצר לתרנגולות בלולי חופש: מחקרים כבר הוכיחו כי שילוב כזה עשוי להיטיב לא רק עם התרנגולות, אלא גם עם הגידולים הצמחיים שהן מזבלות ו"מנקות" מטפילים, תוך הפחתת הצורך בחומרי הדברה. כל שנדרש הוא לרסן את האינטרסים האישיים שמטים כיום את המערכת למסלול שסופו רע לכולנו.

ללא מאבק ציבורי, המרוויחים הגדולים מה"רפורמה" יהיו בעלי הון, שיוכלו להשתלט על הענף ולרכזו בידיהם בסיוע ממשלתי נדיב. תושבי המושבים, שיאבדו הן נכס הון והן אפשרויות תעסוקה, אזרחי המדינה וצרכני הביצים – יהיו רק חלק מהמפסידים הגדולים מה"רפורמה".

5. נזקים לסביבה ולנוף

הלולים החדשים מתוכננים להיבנות על חשבון הרס 1,200 דונם של שמורות יער בגליל. בחברה להגנת הטבע רואים בכך איום משמעותי על החורש הטבעי, והדבר מקבל ביטוי ב"דוח האיומים על שטחים פתוחים" שמוציא הארגון מדי שנה. "הקמת חוות הלולים עתידה לפגוע בצורה קשה בחורש הים תיכוני", נכתב בדוח לשנת 2009, אשר בו מופיעה הרפורמה במשק הביצים כאיום מספר חמש. "החלה"ט מתנגדת למיקום של 80 חוות לולים בשטחים הפתוחים", נכתב בדוח, "דבר אשר יביא לפגיעה קשה בשטחים פתוחים איכותיים ולקיטוע רצף שטחים פתוחים בעלי חשיבות גבוהה".

הסכנה הסביבתית שנובעת ממהלכיו של משרד החקלאות מתאפשרת הודות ל"פקודת היערות", אשר נתונות לשר החקלאות סמכות בלעדית וישירה על יערות החורש הטבעיים: החוק מסמיך את השר להוסיף או לגרוע שמורות יער, ללא תלות בוועדות תכנון או בביקורת ציבורית. החוק אמנם נועד להגביר את ההגנה על השמורות, אולם עד כה שרי החקלאות בישראל עשו בו שימוש רק לכריתת יערות. זהו ככל הנראה גם השימוש שמתכנן השר שמחון לעשות בסמכותו, תוך קידום ענייניו האישיים ובניגוד למטרת החוק.

הפחתת הזיהום היא אחד מהמניעים המוצהרים לרפורמה המתוכננת בתעשיית הביצים. אולם מובן מאליו שעצם הוצאת הלולים מהיישובים, כפי שהובטח בתוכנית הממשלה, אינה מונעת כל זיהום, אלא רק מרחיקה אותו מעט, אגב גרימת נזק סביבתי גדול כתוצאה מעצם הבנייה, ומסלילת הדרכים והתקנת התשתיות לשירות חוות הלולים. הקמת הלולים החדשים מהווה הזדמנות היסטורית לעבור לתעשייה נטולת כלובים, ולהפחית בכך מסבלן של התרנגולות ומהנזק הסביבתי כאחד.

אמנם, לכאורה נראה שלולים נטולי כלובים יתפסו שטח קרקע גדול יותר מהשטח של לולי סוללה, העשויים להכיל עד 8 קומות של כלובים – וזאת משום שעיקר ההבדל בין השיטות הוא בשטח המוקצב לכל תרנגולת. לפי התקן האורגני האירופי, למשל, מותר להחזיק 9 תרנגולות למ"ר (מטר רבוע), כלומר 1,111 סמ"ר לתרנגולת. זאת לעומת 550 סמ"ר בכלובי סוללה, ו-750 סמ"ר בכלובים "מועשרים". אולם למעשה, עם התפשטות הלולים נטולי הכלובים באירופה, חלו גם שם שכלולים בתחום ניצול השטח. קיימות מספר מערכות כליאה ללא כלובים, המאפשרות לעופות לטפס ולשהות במפלסים הנמצאים זה מעל לזה. מערכות אלה נקראות aviaries (ניתן לתרגם זאת ל"לולי מעוף"). מערכת נפוצה מסוג זה היא Natura 60, המאפשרת לתרנגולות לשהות על קרקע הלול ובשני מפלסים נוספים מעל הקרקע, בנוסף למפלס רביעי המוקדש לתיבות הטלה. בצילומים של מתקני כליאה כאלה, נראה שהתרנגולות מנצלות היטב את כל המפלסים. Natura 60 מסוגלת להחזיק 18-16 תרנגולות בכל מ"ר בנוי, בעוד שהצפיפות בפועל נשארת 9 תרנגולות למ"ר. לפי חישוב שערך עו"ד יוסי וולפסון שחיבר עבור אנונימוס דו"ח בנושא, שטח הבנייה הדרוש להקמת לול Natura 60 שווה לשטח של לול סוללה המכיל מספר עופות זהה בהתאם לתוכנית משרד החקלאות. במילים אחרות: כדי לבנות לולים ללא כלובים, אין צורך בשטחים גדולים יותר מהשטחים שהוקצבו לרפורמה. בנוסף, ה"חצר" המשמשת ללול אינה בנויה, ולכן הכללתה בחישוב השטח הבנוי, כאילו מדובר בהקמת מבנה אטום וגבוה היא בעייתית, משום ש"חצרות" ניתן לשלב בנוף, ובסביבה בכלל, בצורה הרמונית בהרבה.

הסביבה הטיפוסית של לול סוללות היא כמעט נטולת צמחייה, הן בגלל ריכוז החנקן בקרקע ובקרבת הלול וגם כתוצאה מהשמדה מכוונת של הצמחייה. בניית לולים חדשים כאלה בארץ תיצור אפוא מתקנים תעשייתיים מובהקים באתרים שהם טבעיים כיום.

אולם בלולי מרעה חופשי אפשר לעודד את הקשר בין הטבע ללול. שיטה זו עדיין מצויה בראשית התפתחותה בלולי מרעה חופשי גדולים. ישנם מחקרים העוסקים בהתאמת החצר לעופות. כחיות יער, תרנגולות נמנעות משהות בשטח חשוף ואינן רועות בחופשיות ב"מרעה החופשי". הן מעדיפות עצים, אם כי לא ברור מהי הצפיפות הרצויה. בבריטניה, פרויקט של אוניברסיטת אוקספורד ומשרד החקלאות הניב תוצאות טובות בשילוב של נטיעת עצים ולולי מרעה חופשי. בצרפת בדקו החוקר מירביטו ועמיתיו את התנהגות עופות בחצר ומצאו, שהעופות הרבו יחסית לצאת וכן להתפזר בשטח כשסיפקו להם עצי אפרסק בחצר. תוצאות אלה מרמזות על שילוב אפשרי בין מטעים לבין לולים. למעשה, התרנגולות אוכלות מזיקים במטע. במישיגן, החוקרים קלארק וגייג' מצאו שתרנגולות ואווזים אוכלים חרקים מזיקים ועשבים שוטים במטע תפוחים ושדה תפוחי אדמה, אם כי רק נוכחות האווזים שיפרה עד כה באופן מוכח את רווחיות היבולים.

בגליל ניתן לשלב את הלול בשיחי בר ובעצים שנמצאים במקום, וכך הקמת לול עם מרעה חופשי תגרום פחות נזק סביבתי מהקמת לול סוללות. העופות ימצאו מזון רב יותר בחצר, ולכן יזדקקו לפחות מזון קנוי. בלולים המתקדמים ביותר, מזיזים באופן מחזורי את מבנה הלול, או שמאפשרים לעופות לרעות באופן מחזורי רק בחלק מהשטח שסביב הלול, וכך מאפשרים לצמחייה להתחדש ונמנעת הצטברות מזהמים.

בניגוד ללולי כלובים, ללולי חצר פוטנציאל טוב בהרבה להשתלבות בנוף. הקמת מבני הענק האטומים, המאפיינים את לולי הכלובים עתירי הטכנולוגיה, כרוכה ביישור אגרסיבי של שטחי קרקע גדולים והותרת צלקות חריפות בנוף. לולי החצר, לעומת זאת, יכולים להיבנות במגוון צורות המשתלבות בנוף, כשהם מוקפים בחצרות בהן נשמרת צמחיה טבעית או נעשה שימוש לחקלאות צמחית. ניתן גם לבדוק במקומות מתאימים פתרון של לולים מדורגים, כאשר הגג של כל מפלס מפותח כגג ירוק ומשמש חצר למפלס שמעליו.

מדינות שצפיפות האוכלוסייה בהן גדולה מזו שבישראל, כגון הולנד, החליטו על ביטול מוחלט של השימוש בכלובים. כך גם מדינות, כגון שווייץ, שתוואי הקרקע בהן הופך קרקע זמינה למשאב נדיר. גם בישראל, ההגנה על משאבי הקרקע אינה יכולה להוות תירוץ משכנע להתעללות במיליוני תרנגולות.

6. נזק לשלטון החוק ולמנהל הציבורי התקין (מתן "אור ירוק" לשחיתות)

בכתבה שפרסם העיתונאי משה ליכטמן בעיתון "גלובס" ביום 6.11.08 תחת הכותרת "שלום גליל", נכתב כי "שמחון, באמצעות מנכ"לית משרדו יעל שאלתיאלי, ביקש [בישיבת הממשלה] 300 מיליון שקל מיידית, והוא מתגאה בכך שהרפורמה תושלם בסך כולל של כ-750 מיליון המתוכננים לחלוקה במסגרת הרפורמה בתעשיית הביצים." שר החקלאות הנוכחי, שלום שמחון, שימש בעבר כנציג הלובי החקלאי בכנסת, והוא לא רק מקורב אישית לבעלי אינטרסים בתעשיית הביצים אלא אף בעל אינטרסים גלויים בענף בעצמו. שמחון הצהיר אמנם שהוא נמנע מכל עיסוק בנושא בשל "ניגוד העניינים האישי" שבו הוא מצוי, אך דווקא המושב בו מתגוררים השר ובני משפחתו (אבן מנחם; משפחתו של שמחון היא משתי המשפחות הגדולות והחזקות במושב) נבחר להיות אחד מחמשת המושבים הראשונים שיזכו ליהנות מההטבות בכלולות ברפורמה.

בתחקיר "הארץ" שפורסם ביום 30.7.2009 נחשף כי שניים מאחיו של שמחון מקבלים עשרות אלפי שקלים בשנה ממשרד החקלאות בניגוד לחוק. זאת, על רקע האשמות חמורות בשחיתות לכאורה (אליהן סירב שמחון להגיב עניינית עד היום) על הפקעת שטח ציבורי מרהיב בגליל לטובת קרקע פרטית, ועל אישורים חריגים שניתנו לבנייה על השטח על-ידי ועדה בראשותו של אלי שמחון – אחיו של שר החקלאות! מנתונים אלה ואחרים עולה רושם שה"רפורמה" מהווה תגמול נאה של שמחון לקרוביו ומיטיביו – על חשבון הציבור ובניגוד לאינטרס הציבורי.

העברת ה"רפורמה" במתכונתה הנוכחית פירושה עצימת עיניים לנוכח רתימת משרד ממשלתי (והון ציבורי עצום) – לקידום האינטרסים הצרים של השר העומד בראשו.

7. נזקים לצרכנים ולבריאות הציבור

כאמור, היעדר תקנות לביצוע חוק צער בעלי-חיים מאפשר לתעשייני בעלי-החיים לקבוע בפועל כמעט בלעדית כיצד יוחזקו בעלי החיים שברשותם, באילו מזון ותכשירים יואבסו, וכו'. תעשייני החיות רוצים להפיק מבעלי-החיים מקסימום רווחים במינימום השקעה, ובהיעדר פיקוח ותקנות, כנהוג במדינות מתקדמות, נוצרים תמריצים כלכליים אדירים להשתמש בתכשירים ובמתקנים המסכנים את בריאות הציבור, לצד גרימת סבל עצום לחיות עצמן. כשמשרד החקלאות חדל להיות נציג הציבור מול החקלאים והופך לסניף מורחב של הלובי החקלאי מול הציבור – עלולה בקלות להיווצר הסכמה שאינטרסים כלכליים קודמים אפילו לבריאות הציבור.

לא מדובר בהשערות, אלא בהתרחשויות מתועדות שהתרחשו בתקופת כהונתו של שלום שמחון כשר החקלאות. שיתוף פעולה הדוק בין משרד החקלאות לתעשייני העופות הוא שהוביל לפי דו"ח מבקר המדינה האחרון לקשירת קשר נגד הציבור בישראל. כך הוזנו מאות מיליוני עופות בתעשיית הבשר בזרזי גדילה המכילים את הרעל המסרטן ארסן. באישור משרד החקלאות. הרעל הוסף במכוון במשך מספר שנים למזונם של העופות, בניגוד לחוק ותוך סיכון עצום של בריאות הציבור. טרם ידועים ממדי הנזק שגרם חלחול ארסן בכמויות גדולות (מ"זבל העופות" ומדם המשחטות) למי התהום. קשה יהיה לאמוד את הנזק משום שקשה לקשר בין התפתחות המחלה לבין אכילת עוף מורעל. אולם ארסן, כפי שהוזכר בדו"ח המבקר, הוא רעל שמצטבר בגוף ולא מופרש, וגם ריכוזים נמוכים שלו עלולים לגרום לסרטן.

אימוץ אוטומטי של עמדת התעשייה החקלאית היא המאפשרת, לפי דו"ח מבקר המדינה, גם את המשך הלעטת כל העופות לבשר בישראל בזרזי גדילה אנטיביוטיים. זאת, למרות שזרזים אנטיביוטיים אלה אסורים לשימוש כמעט בכל מדינות המערב, וחרף התנגדות משרד הבריאות בישראל. גם כאן שמחון מעדיף את האינטרסים הכלכליים של תעשייני העופות על שיקולי בריאות הציבור. מסקנות הביניים של ועדת הבדיקה הממשלתית לחקירת השירותים הווטרינריים לבד,ן מחייבות את התפטרות השר האחראי על השו"ט.